s”השופר של אושוויץ”: תקיעות ותפילות במסירות נפש מאת טלי פרקש

Sep 24, 2019 Amnon Peery Judaism 0

בתו של שורד אושוויץ, חוקרת שואה, משאילה את “השופר של אושוויץ” שחילץ אביה למוזיאון למורשת יהודית בניו-יורק, במטרה לשים זרקור על האמונה החזקה של האסירים היהודים ועקשנותם לשמור על דתם. את שופר הקטן ייצרו אסירים, ואורכו כ-25 סנטימטרים

“סמל להתנגדות אמונית בשואה”. פרופ’ תידור באומל-שוורץ (מימין) עם אחיה ואחותה

כוחה של אמונה: מעדויות עולה כי אסירים במחנה ההשמדה אושוויץ הצליחו, בחירוף נפש, לקיים את מצוות התקיעה בשופר בתנאים הבלתי אפשריים שעמדו בפניהם. בטקס חגיגי יושאל היום (ב’) “השופר של אושוויץ” – שופר קטן שאורכו כ-25 סנטימטרים – לידי מוזיאון למורשת יהודית בניו-יורק, בידי בתו של האסיר-לשעבר שחילץ אותו משם.

סיפורו של השופר תפס את העמוד הראשון של ה”ניו-יורק טיימס” עם עדותה של הבת, פרופ’ ג’ודית תידור באומל-שוורץ, המכהנת כראש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן. פרופ’ תידור באומל-שוורץ חושפת כי אביה, יחסקאל (חסקל) תידור, שהיה אסיר במחנה ההשמדה, סיפר כיצד הצליחו האסירים במחנה לערוך את תפילות ראש השנה ואף לתקוע בשופר, בדרך לא דרך. כששוחרר, לקח עמו תידור את השופר ששרד את התופת.

עת הוא מוצג במסגרת תערוכה נודדת מפולין, תחת הכותרת: “אושוויץ, לא לפני זמן רב ולא רחוק מכאן” (Auschwitz. Not Long Ago. Not Far Away), במוזיאון במנהטן. עדותו של תידור והפריט נחשבים לאמינים בעיניי מומחי שואה, ואף זהים לסיפורים דומים של גילויי גבורה ואמונה יהודית שנחשפו במחנות הריכוז במהלך תקופה אפלה זו.

גלגולו של שופר יהודי בשואה

פרופ’ ג’ודית תידור באומל-שוורץ מספרת כי אביה היה אסיר באחד מ-41 מחנות המשנה של מפעל המוות באושוויץ. בסתיו 1944 הצליח מתוקף תפקידו לשלוח אסירים יהודים לעבודה במקום מרוחק יחסית, מתוך מחשבה כי שם הם עשויים להתפלל בביטחה ובפרטיות. אותה קבוצת אסירים, כך התברר לו מאוחר יותר, נשאה עמה חפץ יקר מציאות באותם הימים: שופר.

שופר שיוצר ב-1943 במחנה העבודה סקרז’יסקו-קמיינה(יד ושם)

תידור העיד כי אחד מהאסירים התוודה בפניו שהם הצליחו לא רק להתפלל – אלא גם לתקוע בשופר. שנה לאחר מכן, ב-1945, כאשר הנאצים נסוגים מפני התקדמות הכוחות הרוסיים, מופקד אותו שופר סודי בידיו של יחסקאל למשמרת בידי אסיר אחר. כיאה לשופר מחתרתי שאותו ייצרו האסירים בעצמם – אורכו לא עולה על עשרה אינצ’ים בלבד (כ-25 סנטימטרים), כאורכה של מקטרת.

בין ההבטחה לבורא ומאבק הקיום היהודי

זה אינו סיפור השופר היחיד בתקופת השואה: במוזאון אושוויץ-ביקרנאו מוצגת עדותו של נער, אסיר בן 14 בלבד בשם וולף גרינבאום, שצפה ברב יהודי תוקע בשופר בראש השנה של שנת 1944 במחנה – ונמלט מיד מהמקום. הייתכן כי זהו אותו שופר שהגיע למשפחת תידור?

“כיבוד הורים אחרון – 26 שנים אחרי מותו של אבא”

אפשר בקלות להקביל את גלגולו ההיסטורי-מסורתי של השופר (שנועד לעורר אצל הבורא את זכות האבות של עקדת יצחק), למאמצים העילאיים שעשו אסירים יהודים במחנות ההשמדה. פרופ’ תידור באומל-שוורץ מציינת כי השאילה את השופר לתערוכה במטרה לשים זרקור על האמונה החזקה של האסירים היהודים ועקשנותם לשמור על דתם חרף התנאים במחנה. המאמצים הללו, היא מתארת, כללו גם בניית סוכות מאולתרות – וממכר של פיסות מצה בחג הפסח.

השופר הגיע לתערוכה לאחר שפרופ’ תידור באומל-שוורץ ביקרה בארצות הברית לפני כארבעה חודשים. “פרופ’ רוברט יאנג ון פלט, האוצר הראשי של התערוכה והמומחה מספר-אחת בעולם לענייני אושוויץ, הבטיח לערוך לי סיור פרטי בתערוכה ימים ספורים לפני פתיחתה לקהל הרחב”, היא מספרת. “ואז הגענו לשנינו לחדר ‘התנגדות’, ואני רואה שם ציצית וזהו. לא היה שם שום דבר של תשמישי קדושה שמבטאים את ההתנגדות הרוחנית לנאצים. בתגובה לתמיהתי, הסביר האוצר כי לא היו דברים משם שהשתמרו. אז עניתי לו בטבעיות: דווקא כן, יש לי שופר מאושוויץ”.

היא מתארת כי “הוא כמעט התעלף, והתחנן שאשאיל אותו לתערוכה. לרוב בתערוכות כאלו החפצים מתויגים ונכנסים למחסן  עם עוד הרבה פריטים אחרים. אבל פה הייתה לי הזדמנות להציג אותו. זה איפשר לי לתת כבוד אחרון לאבא שלי ולסיפור שלו. כיבוד הורים אחרון – 26 שנים לאחר מותו”.

משה וינטרטר. הכין את השופר במחנה ההשמדה(יד ושם)

בדומה לסיפורה של משפחת תידור, מוצג ב”יד ושם” שופר שיוצר בשנת 1943 במחנה העבודה סקרז’יסקו-קמיינה. השופר יוצר על ידי משה (בן דב) וינטרטר, מאסירי המחנה, ששימש כעובד כפייה במפעל נשק.

השופר עצמו הוכן לקראת ראש השנה, ואת הרעיון לייצר אותו הגה האדמו”ר מראדושיץ, אף הוא אסיר במחנה. השגת השופר דרשה מהאסירים לשחד את שומרי המחנה הפולנים, על מנת לקבל מהם קרן של איל. למרות הסיכון הרב, שותפים נוספים איחדו כוחות על מנת לקיים את המצווה – ומאמציהם אכן נשאו פרי שיישמר כתזכורת, גם לדורות שיבואו אח